איך הכל התחיל?
האמת, זאת שאלה טובה ולא כל כך פשוט לענות עליה.
אבל הכל התחיל לפני הרבה מאוד שנים, אולי כשעוד הייתי ילדה, בטוח שכשהייתי חיילת.
תמיד חשבתי שנולדתי בזמן הלא נכון. שהיה הרבה יותר מתאים לי להיוולד באנגליה של סוף המאה ה- 19 או תחילת המאה ה- 20. לא שידעתי מה זה אומר, אבל השמלות דיברו אלי ולפעמים במראה, יש לי מראה שלקוח מתוך סרט בריטי עתיק.
כשגדלתי והתחלתי להיכנס לתוך עולם הרוח, הבנתי שהיו לי כמה גלגולים משמעותיים באנגליה (מן הסתם בעוד מקומות, אבל אנגליה הייתה המקום שהיה הכי ברור לי).
הייתה לי תחושה שאם אעלה על מטוס ואטוס לאנגליה חיי יישתנו לעד, כשאתחבר לעבר שלי ולגלגולים שלי.
זה היה מרגש וזה היה מפחיד באותה המידה. ולכן לא טסתי.
השנים עברו, אני גדלתי והתבגרתי והבנתי שהעובדה שאני חושבת שאני זוכרת משהו לא הופכת את זה למשהו משנה חיים.
למדתי גם, שכגודל הציפייה כך גם גודל האכזבה במיוחד בתחום הרוחני.
ואספתי עוד כמה תובנות ותהליכים על הדרך…
וככה הגעתי ללפני חצי שנה.
אני בת 39.5 והשאלה היא – מה אני רוצה לעשות ליום הולדת 40 ?
איך אני רוצה לציין את סיום העשור ותחילת העשור החדש בחיי ?
איך ועם מי ?
ואז חזרתי לחלום שחיכה במגירה בערך 25 שנה – אנגליה !!
לא לונדון.
אנגליה.
ולא סתם אנגליה, אלא טיול רוחני. טיול שיחבר אותי לעצמי, שיחשוף (או לא) גלגולים, זיכרונות, מידע וידע פנימי.
וזכרתי – כגודל הציפייה כך גודל האכזבה ולכן קיבלתי החלטה מודעת. זהו טיול רוחני, אבל יש מצב שלא אתחבר לשום דבר רוחני אז המטרה העיקרית היא ליהנות ולצבור חוויות וכל דבר נוסף שיבוא ויצוץ – מבורך.
עם מי נוסעים ?
הרי מדובר בטיול רוחני ולא כל אחד מתאים למסע הזה.
לנסוע לבד ? – לא מתאים לי. אני אדם שאוהב לשתף. השיתוף מעצים עבורי את החוויה. והלבדות מקטינה את עוצמת הדברים.
לנסוע בקבוצה ? ומה אם לא אתחבר לתכנים ? למנחים? לקבוצה ? או המחוייבות הזאת לנסוע למקומות, שלא בטוח שאתחבר אליהם או הגבלת הזמן בכל מקום. כל אלו לא מתאימים לי. לא במסע שלי לעצמי.
מה נשאר ? לנסוע ולנסוע עם השותף שלי לחיים. בן זוגי היקר, שמכיר אותי מלפני ומלפנים ויודע שאני צריכה מרחב ויודע לתת לי את המרחב הזה.
ותודה לאמא שלי שעשתה בייביסיטר אצלנו בבית על 3 הילדים ואפשרה לנו את המסע.
כשישבנו על מקומות אליהם אנחנו רוצים לנסוע (טוב נו, אני), התברר שחלקם במקומות רחוקים ושונים מאוד.
אז המסע שלנו התחיל בשני מקומות לכאורה לא רוחניים בכלל (ובדיעבד הסתבר כרעיון מוצלח מאוד, כי לוקח זמן להסתגל לאוויר האנגלי, לנהוג בצד הלא נכון של הכביש ולהתנהלות האנגלית – כל החנויות נסגרות לכל המאוחר ב- 18:00).
למה ? כי היא באמצע הדרך בין לונדון לסטרטפורד אפון איבון (עיר הולדתו של שייקספיר) והחלטנו שביום הראשון שלנו אנחנו לא צריכים להתאמץ יותר מדי.
"אוקספורד. מרגיש כמו חלום הבתים בני המאה + שנים. בתי לבנים. זה מרגיש כאילו אני צועדת בתוך ההיסטוריה. יש בזה משהו סוריאליסטי ולא ריאלי."
"רציתי לצאת מהאוטו ולגעת בבתים – באבנים וללכת ברחובות.
יש כאן רחובות מצחיקים. רחובות, שלמרות שהתנועה בהם היא דו סטרית, יש מקום לאוטו אחד. רואים לחלוטין את העיר שהוקמה לפני עידן המכוניות. "
המקום נראה כאילו לקוח מעולם אחר.
(גם בתים מימי הביניים וגם לבוש מימי הביניים או לפחות מלפני כמה מאות )
Christ Church – 1525 הקולג' הכי חדש.
מעניין מה מרגיש מי שלומד במקום כזה…
לסיכום היום: יש באוקספורד ספריות מדהימות. כשאנחנו הגענו הן כבר היו סגורות ונשאר לנו רק לחוות את האוניברסיטה (שזה בעצם כמה קולג'ים) מבחוץ. בהחלט מקום שהייתי חוזרת אליו שוב כדי לחוות את הבפנים שלו.
סטרטפורד אפון איבון. מקום הולדתו וקבורתו של שייקספיר.
בילדותי, הערצתי אותו. בכיתה ט' עשיתי עליו עבודת עומק והיה ברור לי, שאי אפשר לבקר באנגליה בלי להיות במקום שיצר את אחד הגאונים של העולם המערבי.
הבית של שייקספיר מבחוץ
הקומה הראשונה. חדר האורחים
הקומה הראשונה – פינת האוכל
החדר בו שייקספיר נולד. המיטה הגדולה היא המיטה של ההורים שלו. המיטה הקטנה יותר היא המיטה של הילדים ויש גם מיטת תינוק…
רוצים לאכול משהו?? ולגבי המטאטא, התלבטתי אם הוא בשביל לנקות את הבית או בשביל לרכב עליו….
הבית של שייקספיר, מאחור, שזה למעשה המדרחוב
"הכי קשה לי זה הפער בין מה שאני חקרתי על שייקספיר לבין מה שמציגים כאן. מצד אחד, אין לי ספק שהם יודעים הרבה יותר ממני (וזאת לא חוכמה גדולה, אני חקרתי עליו כשהייתי בת 14 וזה היה לפני 26 שנה). מצד שני, ברור לי לחלוטין שיש בדברים שלהם מגמתיות להאצלת שייקספיר והמקום."
הקושי הכי גדול שהיה לי עם המקום, זה שבדמיון שלי, וגם איך שמראים במפות באתרים של המקום, חשבתי שמדובר בבית מבודד, באמצע שום מקום פחות או יותר. לא חשבתי שזה בית שנמצא באמצע מדרחוב, שכל כולו עוסק בחנויות מזכרות שונות. ובכלל, הפער בין מה שציפיתי למצוא למה שמצאתי גדול מאוד.
ביקרנו גם בבית של הבת של שייקספיר, שהוא למעשה שחזור של הבית. אחד הדברים הגאונים בבית, לטעמי, שבשנות ה- 50 של המאה הקודמת, החליטו לשפץ אותו ושיפצו אותו להיראות ישן כאילו הוא מהתקופה השייקספירית. השיפוץ כל כך טוב, שהוא באמת נראה ישן…
הבית המשוחזר.
בתוך הבית, יש תצוגה של כל מיני דברים שאופייניים לתקופה.
ואי אפשר להיות בעיר של שייקספיר בלי ללכת להצגה של שייקספיר. ביום שהגענו הייתה הצגה של "המלט"
סיכום הביקור: "לא משהו שהוא בחזקת ביקור חובה ובכל זאת, כמישהי שהעריצה את שייקספיר כל ילדותה, הייתי מרגישה מוחמצת שטסתי עד אנגליה ולא הייתי בעיר הולדתו של שייקספיר. "
העיירות בנות 500 שנה בדרך לבאת',
גלסטנבורי והאתרים הרוחניים שבה
טירת טינטג'ל (מקום הולדתו של המלך ארתור והמערה של מרלין)
ארמון ווינדז'ור, לונדון, גלגול נשמות וסוף הטיול
השאירו פרטים
ואחזור אליכם בהקדם
