גלסטנברי- העיר שמחוברת לעולם הנסתר

הזמנתי לי טיפול בקולנים ולזיו עיסוי קרקפת (לצערי השיאצו החליטו לא לבוא דווקא ביום הזה)
המטפל שאל אותי מה אני רוצה/ צריכה ואמרתי לו: איזון. אני צריכה להיות מסוגלת לכייל את כל האנרגיות שאני חווה (נו, ככה זה שפה של "רוחניקים", תצטרכו ללמוד להבין אותה).
היה מעולה. קולנים (קערות טיבטיות, קולנים, חלילים ועוד אפילו היה צליל של כבשה שפעתה אי שם). צפתי לי אי שם וכן, הטיפול עזר לי.

הבאר הקלטית chalice well

"אז מה הופך מקומות לקדושים?

האנרגיה שלהם שמשפיעה על אנשים או שאנשים מספרים סיפורים ומתוך הסיפורים נוצרת קדושה?
האם המקום הזה אנרגטי כי האנרגיה שבו גבוהה או שאנשים באים לכאן ומייחסים למקום הזה כל כך הרבה, שזה מה שיוצר בו את האנרגיה הגבוהה ?"

בגלסטנבורי יש כל הזמן, אירועי מיסטיקה וריפוי.
אם מתכננים להגיע לעיר הזאת, שווה לבדוק באתר שלהם מה יש באותו הזמן בעיר.

http://www.glastonbury.co.uk/pages/

אחד הדברים שחייבים לדעת על גלסטנבורי ואחד הדברים שהופכים אותה לייחודית בנוף הנוצרי-בריטי-מערבי, היא שזוהי עיר שמבוססת ברובה על עבודת האלה. יש מקדשים לאלה, כנסיות לאלה והרבה צלמיות ועשייה לאלה.

גולת הכותרת של העיר, ואחד האתרים שעושים אותה למיסטית הוא ה"תור".
אי אפשר להיות בגלסטנבורי בלי לעלות התור (אפשר, אבל זאת החמצה)
כשמסתכלים על ה"תור" במבט לויין, רואים שיש בו מסלול הליכה טקסי. בעלת הבית שהתארחנו בו, אמרה לנו שלעשות את המסלול הזה לוקח חצי יום, אז ויתרנו.
למזלנו, את הדוגמא של המסלול הטקסי, העתיקו, לאחת החצרות של הכנסיה על שם יוסף הרמתי. אז במקום לעשות את המסלול על ההר. עשיתי את המסלול על הדשא (לא לוקח חצי יום, הרבה יותר נוח ואנרגטי מאוד).

נכנסתי ל"מבוך" ועכשיו צריך לצאת. בחוויה שלי, העוצמה האמיתית היא לעשות את הדרך פנימה והחוצה. המסלול היה עבורי מאוד עוצמתי עם מסרים מאוד חזקים.

אחרי זה הלכנו לעלות ל"תור"

אפשר לראות בתמונה את הסימונים של השביל הטבעי, שהוא כמו הסמל שנמצא על הדשא בכנסייה.

מתחילה לצעוד…

זיו החליט גם להצטרף.

"התור" נחשב למקום הכי אנרגטי בגלסטנבורי.
אנשים, שבאים למסעות רוחניים (כמוני) עולים אליו כדי להתחבר.
תושבי המקום באים לכאן, כחלק מצעדת הבוקר שלהם או לטיול עם הכלב ואסור לשכוח שגם יש מקום לכבשים ללחך עשב…

קיצור הביקור בתור: הייתה רוח חזקה וקרה, ואני לא מסתדרת עם רוחות. אז אחרי שהסדרתי את הנשימה מהעלייה הקשה והסתובבתי הבנתי שני דברים: 1. הנוף מדהים!! הגבעה באמת גבוהה ואין ספק, שככזו היא כבר אנרגטית, אבל, אני מודה ומתוודה וזה ה- 2 שלי, לא הרגשתי כלום!
אולי צריך לתת לדברים את הזמן שלהם ולא נתתי מספיק זמן (היה לי קר כבר אמרתי? !). בכל מקרה, החלטתי לחזור למקום שוב ואכן חזרתי אליו ביום האחרון לביקורנו בגלסטנבורי.

וזה הנוף המדהים שנשקף מהמקום:

שריד הכנסייה שנשאר על ה"תור".

אנרגיה, וחיבורים לאנרגיה הם דבר מעניין. אין לי ספק שיש אנרגיה על התור, גם אם לא חוויתי אותה ביום הראשון. מה שמעניין הוא החוויה האישית והסובייקטיבית של אלו שכן חוו אותה. בצימר שהתארחנו בו, הייתה הילרית ומתקשרת. היא סיפרה לי, שכשהיא הייתה על התור היא חוותה אנרגיות גבריות מאוד קשות (שריד לכנסיה?) ולכן היא לא עולה לשם יותר. לעומת זאת, יצא לי לקרוא מתקשרת ישראלית שסיפרה שכשהיא הייתה על התור היא התחברה לאנרגיות של האלה. אנרגיות של אהבה מאוד גדולות.
מי מהן צודקת ? האם בכלל אפשר להגיד שמישהי צודקת? מה גורם למתקשרת אחת להתחבר לתדר אחד ולמתקשרת אחרת להתחבר לתדר אחר ? אולי זה הכל קישקוש אחד גדול ? ואנשים, מרוב שהם רוצים להתחבר למשהו, בלי לדעת ובלי לשים לב מתחברים למה שמתאים להם להתחבר, גם אם אין שום דבר באזור ?
ואיך לעזאזל (ותסלחו לי על השפה) אפשר בכלל להתחבר לאיזשהו תדר בקור הזה ?

השאלות האלו, שהן שאלות פילוסופיות בעיקרן ליוו אותי בהמשך המסע כל הזמן ואיתן גם חזרתי הביתה. אין לי תשובה ואני לא בטוחה שיש באמת תשובה. ואני לא חושבת שמתקשרת אחת מחוברת יותר מרעותה או צודקת יותר.
מה שכן, השאלות האלו גרמו לי להסתכל ולבחון את עצמי ואת התחושות שלי. מה התדר שאני מתחברת אליו ולמה (?)

מנזר גלסטנבורי (Glastonbury Abbey): המנזר, נחשב לאחד השרידים העתיקים ביותר של הנצרות באנגליה. יש אומרים שהוא המנזר הראשון. אני רק יכולה להגיד, שלהבדיל מהבאר הקלטית והתור, כאן, כבר בכניסה חשתי את האנרגיות והן אכן היו מאוד עוצמתיות.

מעבר לזה, שזה המנזר הנוצרי הראשון על אדמת אנגליה, לכאן גם מיוחס מקום קבורתם של ארתור וגווניביר

האנרגיות בתוך המנזר היו מאוד חזקות ולא בהכרח של דברים טובים וזה גרם לי לתהות איך נעשתה כאן כל כך הרבה עבודה ועדיין יש אנרגיות נמוכות. מצד שני, אולי שוב, אני חשבתי על כל מעשי הזוועות שהנצרות עשתה והשחיתה בתוכה ולתדר הזה התחברתי.

הקבר של ארתור (?!)

סיכום היום: הייתי חוזרת שוב לשני מקומות. למנזר (בייחוד לחלק הקדום שבו) ולמסלול הקלטי.

היום הזה העלה בי בעיקר שאלות על רוחניות, על איזונים, על חיבור.
יש משהו בקדמונים, שהיה מאוד מחובר לאנרגיות. והיכולת שלהם ליצור מסלולים אנרגטיים היא מרשימה.
מה שקורה כשנכנסים למסלול, זה שלאט לאט הראש מתרוקן מהיום יום וכשהראש ריק, דברים אחרים יכולים לצוף ולעלות.

במהלך הטיול עלו בי הרבה מסרים פנימיים (חלקם תקשור וחלקם לא ברור לי עדיין מה הם). ומודה, בטיוטא הראשונה של הבלוג הם לא נמצאים. יחד עם זאת, יהיה קשה להעביר את עוצמת החוויות בלעדיהם והקריאה שלכם והעידוד שלכם נתנו לי אומץ, אז הנה הם:
כשיצאתי מהמסלול הקלטי אלו המילים שנשפכו על הדף:

"נעשה אדם בצלמנו ובדמותנו- זכר ונקבה ברא אותם" זוהי דמות האל. זכר ונקבה לא רק אלה או רק אל אלא גם וגם זכר + נקבה.
זה השלם.
והתרבות המערבית כל כך מחזיקה רק בזכר והזכר הזה כל-כך טמון גם בתוכי וזה הכל טעות.
השלמות היא גם וגם 50%-50% לא יותר ולא פחות.
לא אלהים ושכינה אלא אלהים הוא ברבים והוא גם הוא והוא גם היא.
זה כל כך הרבה יותר פשוט. זה לא GOD זה GODS.
אלהים, כאלהים, כבוראי עולם הם זכר ונקבע.
בראשית בראו אלהים את הנפרדות.
יצרו מהעגול (או בעגול) קווים. אבל במהות אנחנו עגולים- מעגל והמעגל מכיל בתוכו את העיגול ואת הקו.
אין שעון מרובע, השעונים הם תמיד עגולים, כי מסגרת הזמן הלינארית, הקווית- הגברית נמצאת ויש לה מקום רק בתוך מסגרת הזמן העגולה- הנשית.
בראשית בראו אלהים את הזכר והנקבה ובהמשך נדרשו שניהם לתת חיים לחיים אבל כדי שהחיים יתפתחו יש צורך במעגל – ברחם."

שנתקרקע ?