במהלך מדיטציית רשומות אקאשיות, המחברת לאיכויות מגלגולים קודמים, ביקשתי להתחבר למשאב של סיפורי ריפוי – יכולת שגליתי שהייתה לי בגלגולים רבים. אולם, הרשומות הציגו בפניי מסע עמוק יותר.
המסע החל בתמונה כואבת מל"ג בעומר בילדותי, בה הרגשתי חוסר שייכות וחוסר מקום. המסר שעלה היה: "לנקות את הכאב של השייכות השבטית". הבנתי שסיפורים מרפאים קשורים להוויה קהילתית, וכדי להביא את המתנה הזו, עלי לרפא את הפצע של חוסר השייכות.
בהמשך, עלתה תמונה של ילדה קטנה ושמחה עם גלידה ובלון, ומסר ברור: "ריפוי לא מגיע מהכאב. עלייך להתחבר לשמחה ילדית, להנאה זמנית."
לבסוף, ראיתי את עצמי בגלגול אחר, יושבת סביב מדורה בטבע, נהנית מהרגע ומהביחד בטבעיות מוחלטת. המסר היה להתחבר להנאה מהרגע, ממה שבא באופן טבעי.
יצאתי מהרשומות עם משאבים יקרי ערך וגם עם "מרשם" לריפוי. המסרים הללו, המשלבים ניקוי כאב עם חיבור לשמחה ותשוקה, נטמעים בי כעת, כדי לאפשר לי ליצור משהו חדש ומרפא דרך סיפורים.
כשהחלום נמצא בשוק יד שנייה
בקצה אחת מהחנויות היא עמדה.
לא בדיוק מה שדמיינתי, ויחד עם זאת בול מה שדמיינתי.
בגודל הנכון, עם המעמד הנכון, במחיר הנכון (והמאד זול)- היא פשוט חיכתה לי.
כשהתלמיד מוכן- המורה מופיע
לא תכננתי שזה יהיה ריטריט משנה תודעה אלא רק קונסטלציות שמאניות, ובסוף זה היה בעיקר ריטריט משנה תודעה וקצת קונסטלציות.
הריפוי שחוויתי שם היה מדהים.
מה אתונה לימדה אותי
החוויה הזו שלי- שאני מודרכת ובסנכרון עם היקום, ושהכול בא בפשטות, בזרימה וללא מאמץ- התקיימה בי לאורך כל הביקור באתונה.
בודפלד – פוסט שני, כי העירייה הזאת עדיין בוערת בתוכי
המארחים הגרמנים שלנו היו מקסימים אבל חיכיתי שהם יילכו.
שיהיה לי את הזמן שלי עם עצמי.
עם השושלת שלי. אם אלו שיצרו אותי (גם אם רק חלקית).
ארקהוטל, ברלין, גרמניה – אני מרגישה נגזלת
"ארקהוטל" הוא מלון, במרכז ברלין, שנמצא בבעלות איש עסקים סעודי, שנבנה על חורבות בית האופנה של הסבא רבא של סבא שלי -פיליפ פרויידנברג
טיול רוחני לאנגליה- איך הכל התחיל ?
תמיד חשבתי שנולדתי בזמן הלא נכון. שהיה הרבה יותר מתאים לי להיוולד באנגליה של סוף המאה ה- 19 או תחילת המאה ה- 20. לא שידעתי מה זה אומר, אבל השמלות דיברו אלי ולפעמים במראה, יש לי מראה שלקוח מתוך סרט בריטי עתיק.
כשגדלתי והתחלתי להיכנס לתוך עולם הרוח, הבנתי שהיו לי כמה גלגולים משמעותיים באנגליה
ממשיכים בטיול: תחנה שלישית: הכפרים (עיירות ?) בדרך לבאת' ובאת'.
היעד האמיתי הוא גלסטנברי, אבל באת' קרובה יותר והחלטנו לעצור בה כדי לא לנסוע עוד ועוד ועוד. המטרה היום הייתה לנסוע בכפרים ובעיירות שנחשבות לאתרי מורשת של אנגליה. נופים ובתים בני מאות שנים
האבנים המגליתיות. כשאומרים "אין דברים כאלו" – מתכוונים בדיוק אליהן !
אווברי זה וואוו!! אין מילים יותר גבוהות לתאר את זה באמת. ולמרות שכל החוויה שם היא לא יותר מחצי יום, מומלץ לא להוסיף עוד דברים אנרגטיים.
וגם גלסטנברי, היא לא מה שהיא נראית ברושם ראשוני (לא התרשמתי במיוחד). מגיעה לה את הכבוד שלה ואת יום הסיורים במקום עצמו.
גלסטנברי- העיר שמחוברת לעולם הנסתר
גולת הכותרת של העיר, ואחד האתרים שעושים אותה למיסטית הוא ה"תור".
אי אפשר להיות בגלסטנבורי בלי לעלות התור (אפשר, אבל זאת החמצה)
כשמסתכלים על ה"תור" במבט לויין, רואים שיש בו מסלול הליכה טקסי. בעלת הבית שהתארחנו בו, אמרה לנו שלעשות את המסלול הזה לוקח חצי יום
