בלוג

אתם כולכם כמהים לבקר במקדש, במקום. לבני האדם יש את הנטייה לתת שם לדברים ואז להיתקע בשם, במקום במהות. ומקום הריפוי הוא מהות.

אני מבקשת מכל המשתתפות לשים יד אחת על הייצוג של האקטיבציה ויחד אחת על שאר הייצוגים, כדרך להפעיל את התדר. זו חוויה אחרת לגמרי. כל הגוף שלי מתחיל לרטוט. אפילו עכשיו, יומיים אחרי, כשאני כותבת את הפוסט הזה ונזכרת אני "נזרקת" לחוויה, כאילו אני שם.

אחד הדברים הקשים בלמידה נשמתית, זה שפעמים רבות ברור לנו שיש כאן למידה, אבל לא ברור לנו מה הדרך הנכונה לחוות אותה. מה היא באה ללמד אותנו.

אנחנו כאן כדי ללמוד ולמידה מתרחשת בהרבה דרכים והיא בעיקר א-פורמלית. החיים עצמם, החוויות, ההתנסויות הם הלמידה.

אחד הדברים המעניינים, שגיליתי, זה שכ 60% (תלוי את מי שואלים) מתאי הלב לא משתנים ולא מתחלפים לאורך החיים שלנו.

גם אדוני הקארמה. הם חלק מכם. כל מה שאתם צריכים זה לתת כוונה ולפנות ולדבר ולשאול. העניין עם בני אדם זה שאתם לא סומכים על התשובות שלכם שמגיעים מכם. וכן, פעמים רבות ההכוונה האלוהית היא "הכל מדויק". "הכל נכון." "אתם בדרך הנכונה." וההכוונה הלא ברורה הזאת באה מסיבה מאוד פשוטה. אם נעזור לכם לחצות את הגשר לא תהיה פה למידה.

כסף משקף לנו הרבה דברים, הוא גורם לנו ומאלץ אותנו לעשות כל מיני דברים. כסף הוא אמצעי להתפתחות נשמתית הוא לא ההתפתחות הנשמתית.

אנחנו מתערבבים עם גלגולים קודמים והופכים אותנו לשלנו, כשיש במערכת הנשמתית שלנו כאב מאוד גדול ותחושה שמשהו לא הושלם

כדי להבין קארמה- צריך לצאת מהסיפור הרגעי, שאנחנו חווים, אל תמונת מבט רחבה יותר.