תקשור בנושא איברים שהוצאו על ידי ניתוח מהגוף שלנו
לפעמים הסבל נובע מהשושלת – או עבור השושלת.
לפעמים הוא נובע מגלגול קודם – או עבור איזון של גלגול קודם.
ושוב – אין כאן טוב או רע.
לפעמים אנחנו מקריבים איברים בתוכנו כדי להשתייך.
כי הצורך להשתייך חזק יותר.
הכרומוזום ה 24, תקשור מהמועצה הגלאקטית
דברים שלמדתי ממחלת הסרטן
סרטן הוא חניכה. בין אם משתמשים בו באופן פעיל ובין אם האדם החולה פאסיבי.
סרטן הוא גם שער. דלת לפתוח לחיים שמעבר. כי הרי בסוף כולנו נגיע לחיים שמעבר. הסרטן הוא פשוט דרך אחת. וכשעוברים בדרך הזאת – עוברים חניכה.
תקשור יישויות הריפוי ממקדש הריפוי בין הגלגולים
כאשר אתם מגיעים לממלכת הנשמה, אין שם מבנים אמיתיים.
יש שם מהות.
אין חומרים, אין ישויות כמו שאתם חושבים על ישויות.
כל מה שיש, הוא המהות של הדברים – מהות של אנרגיה, מהות של אהבה.
התשוקות של האדם לעומת התשוקות של הנשמה – תקשור של 'הקבוצה'
במהלך מפגש ריפוי רוחני בזום בנושא "רצונות האדם לעומת רצונות הנשמה", התקיים תקשור של "הקבוצה", ששילב מדיטציה ודמיון מודרך.
המסר המרכזי: קיימות שלוש רמות תשוקות – תשוקות האגו, תשוקות האדם ותשוקות הנשמה.
האגו יושב במקלעת השמש ומבטא פחד, ביטחון עצמי, השפעות משפחתיות ותרבותיות. הוא אינו טוב או רע – אלא מקור ללמידה.
תשוקות האדם מתגלות בלב, ומהוות את החיבור האמיתי שלנו לרצון הפנימי.
תשוקות הנשמה תמיד בהרמוניה עם תשוקות הלב, ומסמלות את ההדרכה הגבוהה שלנו.
התרגול מזמין אותנו להתבונן בשלוש הרמות, לזהות את ההבדלים ביניהן, ולאזן את האגו דרך ענווה אמיתית – שהיא איזון מדויק בין פחות ליותר.
המסר המסכם של "הקבוצה" הוא: כשאנו פועלים מתשוקות הלב, אנחנו מתיישרים עם נשמתנו וצועדים בדרך הנכונה עבורנו.
טקס פרידה: הקבורה שלא הייתה והחיים שנולדו מחדש
ריפוי טראומת ילדות: קבורה טקסית וזריעת תקווה
המטפלת שלי, שמאנית בהכשרתה, זיהתה כי חלקים ממני "נלקחו" ולא נקברו כראוי לאחר ניתוח להסרת שקדים שעברתי בגיל שש. אירוע טראומטי זה, שהותיר אותי עם פחות הגנה ועם חוסר יכולת לבטא את עצמי, פעל כמטאפורה לכל אותם איברים וחוויות שנלקחים מאיתנו ומשאירים חלל שלא נרפא.
בהנחייתה, ובשיתוף עם עבודת סולסטיס, יצרתי טקס לוויה סימבולי עבור החלקים שאיבדתי: בעזרת טבק ואדמה קברתי את אותם חלקים שמתו בי, בעיקר אלו הקשורים ליכולת התקשורת. מיד לאחר מכן, זרעתי זרעים של כוונות חדשות, מתוך רצון לחדש את התקשורת עם עצמי, גופי, המיניות שלי ועם הסובבים אותי.
חקירה של אדוני הקארמה
מסע אל אדוני הקארמה והרשומות האקאשיות: גבולות הגישה וצמיחה פנימית
המפגש בזום בנושא "חקירה של אדוני הקארמה" עורר שאלות רבות לגבי מהותם, ההבדלים בינם לבין המועצה והרשומות האקאשיות, ואפשרויות העבודה מולם. בתחילת המפגש, ייצוגם של אדוני הקארמה נתפס כבלתי נגיש לי ולנשמתי, מה שהשתנה רק כשהוצב ייצוג לרשומות האקאשיות.
המסר המפתיע מאדוני הקארמה היה: "יש לך גישה לספרייה ואת יודעת את העבודה. את לא צריכה אותנו." זהו אישור לכך שאני מבורכת ומנווטת היטב בספרייה האקאשית בעזרת מדריכיי.
המוצר הבא שלך: שליח בעל תודעה משלו
כשעולה בראשך רעיון למוצר, סדנה או קורס, לא מדובר סתם במחשבה טובה. למעשה, מתחילה להתהוות אנרגיה משולבת – כזו שמכילה בתוכה את הניסיון שלך (מהחיים האלה ומגלגולים קודמים), ואת המטרות הרוחניות של המוצר עצמו. לעיתים, המטרות הללו נועדו לשרת אחרים, אפילו יותר מאשר אותך.
הצלחה והחסמים בדרך אליה
הצלחה היא מושג חמקמק וסובייקטיבי. לדוגמה, בתכנית כמו "הכוכב הבא לאירוויזיון", לא רק הזוכה היא מוצלחת. כל המתמודדים, ובמיוחד העשירייה האחרונה, השיגו חשיפה, הכרה, ויצירת שם לעצמם. עצם הניסיון וההופעה מול קהל גדול או בפריים-טיים הם בעיניי הצלחה, אך לכל אחד מאיתנו יש תפיסה שונה של הצלחה.
המעניין הוא שלמרות ההגדרות השונות להצלחה, החסמים העיקריים המונעים מאיתנו להשיגה דומים: פחדים, אמונות מגבילות, דחיינות ועצלנות. חסמים אלו מונעים מאיתנו לממש את הפוטנציאל שלנו.
המסע המפתיע שלי לרובדי הדנ"א: עבדתי איתם עוד לפני שהכרתי אותם
לפני 15 שנה, רכשתי את ספרו של לי קרול, "12 רובדי הדנ"א", מתוך תקווה למצוא כלים לעבודה מעמיקה יותר. הספר אמנם הכיל מידע מעניין, אך לא הצלחתי ליישם אותו. לאחרונה, עם השתתפות בקורס חדש של לי קרול ומוניקה, הבנתי שאני כבר עובדת עם רובדי הדנ"א באופן אינטואיטיבי, עוד לפני שהייתי מודעת לכך.
תקשור שקיבלתי מההדרכה שלי אישר זאת:
רובד 2 (שיעורי חיים): אני עובדת עם רובד זה בכל מפגש, כשאני עוסקת בשיעורי החיים של המטופל.
רובד 8 (רשומות אקאשיות): בכל סשן קונסטלציה או מדיטציה מודרכת שבה אני מתחברת לרשומות האקאשיות, אני למעשה עובדת עם רובד זה.
רובד 9 (ריפוי): רובד זה מחובר לדנ"א הביולוגי ומשפיע עליו. דוגמה לכך היא מטופלת שהגיעה עם בעיות עיניים קשות לפני ניתוח, והבעיה הנוספת נעלמה באופן פלאי, מה שהפך ניתוח מורכב לרגיל.
הבנתי שאין צורך לאקטב או לרפא את הרבדים באופן מכוון, שכן העבודה שאני עושה באופן טבעי כבר נוגעת בהם, גם אם לא הייתי מודעת לכך עד היום.
