אקטיבציה (הפעלה) של הלב

אנחנו נמצאות במפגש של המעבדה לחקירה רוחנית.

לי, ארבעת האלמנטים האלו מספיקים, אבל משתתפות הסדנה רוצות לחקור עוד נושאים שקשורים ללב ואני מאפשרת.

אנחנו מביאות עוד ייצוגים:

ייצוג ל DIVINE LOVE וייצוג למציאות. וכמובן שיש גם ייצוג ל"אני".

אני מניחה את ששת הייצוגים במרחב. כמעט ואין ביניהם קשר. ועל הלב המנטלי מונחת המציאות.

אני מתחילה לעלות על הייצוגים ומערכת היחסים של אחד מהם איתי מתגלה.

הלב הביולוגי מסתכל עלי ואומר לי שאני היא DIVINE LOVE, כשאסכים להיות. זה לא משהו שנמצא מחוצה אלי והמציאות, לא משנה מה קורה בה, היא לא רלוונטית למהות האמיתית של מי שאני.

הלב הרגשי מסתכל עלי ומבקש ש"אני" אתן מקום לרגשות. הוא אומר לי שאני לא צריכה DIVINE LOVE, אני צריכה להיות פשוט אני, אמיתית.

הלב המנטלי גם כן מסתכל עלי וכמו הלב הרגשי אומר לי שאני לא צריכה DIVINE LOVE, רק להיות אני, אמיתית. הוא גם מוסיף ואומר לי, שהמציאות היא דרך לעורר בי את מי שאני.

הלב האנרגטי אומר לי שהוא זה המחובר לכל ה"יש" והיש הזה מרגיש לי כמו הרשומות האקאשיות, רבדי ה DNA ועוד. עוד הוא אומר לי, שהוא זה שצריך לאקטב אותו.

הייצוג של ה DIVINE LOVE מבקש איזון בין הזכרי לנשי ומספר לי שהוא בעצם רכות.

ומהייצוג של המציאות עולים כמה קולות: שהיא גם הדבר שמניע הכל וגם יש בה רוע והיא גם אדישה לחוויה האישית.

אני מכניסה לשדה ייצוג נוסף:

מה שפיצל אותנו מ DIVINE LOVE

ואני מתחילה סבב נוסף של עמידה על הייצוגים:

לב ביולוגי ממשיך להסתכל עלי: כל עוד תזכרי שיש לב ושאת נושמת – את בסדר.

הלב הרגשי שלי זז ועולה על "אני"  כדי לתמוך בי.

לב מנטלי אומר לי שהוא ייתן משמעויות למציאות ולמה שהפריד מאהבה אלוהית ואני מרגישה אותו כמו ילד קטן וכשהוא אומר את זה הוא עולה על הייצוג של מה שפיצל.

מרגישה כמו ילד קטן שמפרש את המציאות לא בהכרח בהתאם למה שהיא, אלא בהתאם לגיל ולהתפתחות בו הוא נמצא.

הלב האנרגטי מסתכל על המהלך הזה ואומר שזו המעורבבות.

ואני אכן מרגישה את הקול הילדי, שהוא חלק ממני נאחז בפרשנות שהוא רוצה לתת למה שהפריד מאהבה אלוהית.

ה DIVINE LOVE מסתכלת על הכל ובוחרת לא להתערב. היא מאמינה שמתישהו נסתדר ואין צורך בהתערבות שלה.

הייצוג של המציאות מתרחק מהשדה.

מה שפיצל מה DIVINE LOVE רוצה להתקרב למציאות, כלומר להתרחק מהשדה, אבל הלב המנטלי שלי לא מאפשר את זה.

הייצוג שלי מסתכל על כל הייצוגים ומרגיש שהוא רוצה שהלב המנטלי יתקרב אלי.

הלב הביולוגי עולה על ה"אני" מתחת ללב הרגשי ועכשיו "אני", הלב הרגשי והלב הביולוגי נמצאים ביחד ומחכים ללב המנטלי שיצטרף אלינו.

זה מרגיש שכולם מחכים למנטלי, ושהמנטלי הוא כמו ילד קטן ועקשן שלא מוכן לעזוב את מה שהפריד.

בפרשנות אחרת, מחוץ לשדה, זה מרגיש כמו ההתעקשות להחזיק בטראומה.

הלב המנטלי, בתגובה לעובדה שכולם מחכים לו, מוכן לרדת ממה שהפריד, אבל עדיין לא מוכן להתחבר לכל השאר.

בתגובה, הלב האנרגטי נשאר במקום, מסתכל על הלב המנטלי ואומר לו שהוא כאן כדי לתמוך בו.

הייצוג של ה DIVINE LOVE חושב שמה שקורה בשדה הוא מופלא. הוא נשאר להמשיך ולהתבונן.

הייצוג של המציאות נע עכשיו לאזור אחר בשדה. הוא נעמד מאחורי ה DIVINE LOVE  ומציג לי את הרבדים השונים הנמצאים בו. המציאות, גם הקשה, היא חלק מהאהבה האלוהית, רק צריך להסכים לראות את זה.

הייצוג של מה שהפריד אותי מהאהבה האלוהית, נע לעמוד על הלב המנטלי, כמו אומר "הלב המנטלי הוא שלי ואני לא מוותר עליו"

התנועות האלו בשדה הן מעניינות והן מספרות לי סיפור עלי, על הפגיעות שלי ועל המוכנות שלי להירפא.

אנחנו מסיימות את הסיבוב הזה ואני רואה שלא נשאר לנו הרבה זמן, אני מכניסה ייצוג נוסף לשדה:

• מה יכול לאקטב לנו את הלב.

עד עכשיו נתנו מקום לדברים שמשפיעים על הלב, אפילו נתנו מקום לטראומה, אבל בעצם התכנסנו כאן לאקטיבציה של הלב. להפעלה של תדר הלב ומרגיש לי שזה הזמן להכניס את הייצוג הזה.

אני מבקשת מכל המשתתפות לשים יד אחת על הייצוג של האקטיבציה ויחד אחת על שאר הייצוגים, כדרך להפעיל את התדר.

זו חוויה אחרת לגמרי. כל הגוף שלי מתחיל לרטוט. אפילו עכשיו, יומיים אחרי, כשאני כותבת את הפוסט הזה ונזכרת אני "נזרקת" לחוויה, כאילו אני שם.

המסרים שאני מקבלת מהשדה הם:

לאהוב את הלב כמו שהוא. את הלב הפיזיולוגי- הביולוגי. רגע לעצור ולאהוב אותו כמו שהוא.

אני היא אהבה

אני היא שמחה ואני רואה בעיני רוחי זיקוקים מתפוצצים

על הייצוג המנטלי, אני מרגישה איך כל השושלת שלי שולחת לי אהבה ובמקביל, אני מרגישה כמה קשה לי לקבל את האהבה שהשושלת שולחת. אני נשארת קצת עם הקושי הזה ועם התחושות של המנטלי וברגע מסויים הלב המנטלי מחליט לחבור לשאר הייצוגים של הלב ולהיות בין הלב הרגשי ללב הביולוגי.

גם הלב האנרגטי, המסר שלו היה שאני אהבה וגם הוא, יחד עם המנטלי הלך לעמוד עם שאר הייצוגים של הלב.

לבסוף איקטבנו את מה שיצר את הנפרדות. כשהיד שלי עמדה על הייצוגים של האקטיבציה ועל הייצוגים של מה שיצר את הנפרדות, כל הגוף שלי הפך להיות חידודין, חידודין וצמרמורת קרה עברה בתוכי. זה הרגיש שמשהו זז ברגשות שיש בתוך זה.

סיימנו את המעבדה ואני נשארתי עם תחושת ריחוף למשך למעלה משעה. למעשה הייתי חייבת לצאת מהקליניקה ולחבק איזה עץ או שניים כדי לחזור לעצמי. אני לא יודעת מה קרה במרחב ההוא, אבל התדר של האקטיבציה מפעיל את עצמו בכל פעם שאני עוסקת בזה וזו תחושה חזקה.

ואולי, אולי כשיש מבנים שהם כל כך חזקים – מבנים של טראומה, שהולכים איתי שנים, צריך משהו חזק, ועם זאת עדין כדי להפיל את המבנים האלו.