לפני מספר חודשים נכנסתי שוב לרשומות האקאשיות, והן שלחו אותי לאותה תמונה. הפעם זיהיתי את האדם הזה.
זה היה מי שבגלגול הזה קרוי אבא שלי.
אבא שלי???
האדם הרגיש, חסר האונים, הצייר והסופר, היה האדם קר הלב והלא אכפתי שראיתי בגלגול קודם?
זה שהכלבים שלו, ככל הנראה, גרמו למותי?
זו הייתה עבורי תעלומה אך אני מאמינה בלב שלם לתמונות שהרשומות הראו לי, וגם אם לא ידעתי מה לעשות עם זה- התמונה והידע נשארו בתוכי.
זה לא שינה את מערכת היחסים שלי עם אבא שלי, והאמת היא שגם לא דיברתי אתו על זה.
בלילה לפני שהוא נקבר, אבא שלי הופיע בפניי וסיפר לי על עצמו.
הוא סיפר לי שבמשך הרבה גלגולים הוא בחר בדמויות קרות לב, ובסיפורים בהם הוא הדמות קשת הלב, רוצח אפילו. אלו היו גלגולים של כוח, של גבהות הלב ואטימות רגשית, וכנשמה הוא ידע שכדי להתפתח הוא צריך לשנות את הגלגולים שהוא עובר.
לגלגול הזה היו כמה משמעויות:
לחוות איך זה להיות חסר אונים- רק באמצעות חוויה עמוקה של חוסר אונים הנשמה יכולה לחוות זיכוך.
האובדן של אח של אבא שלי היווה, עבור הנשמה של אבא שלי, אלמנט של כפרה על גלגולים קודמים וגם נקודת היציאה לחיים של כאב.
חיים של כאב נדרשו לנשמה של אבא שלי, כדי להבין את ההשלכות וההשפעות שהיו למעשים שלו, כדי לכפר על מעשים שעשה וגם כדי להתעדן ולהזדכך, על מנת שיוכל להמשיך ולהשתנות כנשמה, ולהתחבר לצדדים יותר רוחניים וחומלים בתוכו.
המסר הזה היה לי קשה.
הוא סתר הרבה דברים שהעדפתי להאמין בהם.
היה לי קשה לקבל בחירה בחוויות חיים של רוע, ולקבל אלמנטים של צורך בכפרה.
אבל הוא התיישב לי מצוין עם מה שראיתי ברשומות האקאשיות באותה פעם אחת, וכנראה גם היחידה, שבה בגלגול כלשהו הייתה לי אינטראקציה כלשהי
עם ייצוג של הנשמה של אבא שלי.
