נדב הוא ילד הוא לא נס

נכון, זה שנדב נוצר ונולד זה נס, אבל זה לא עושה את נדב עצמו לנס מהלך.
נדב הוא רק ילד ולהחזיק את הלפיד כבד לו.
כל כך כבד לו, שהוא מורד במי שהדליקה את הלפיד והעמיסה אותו על כתפיו.

על השיעורים שלנו עם הילדים

אני מסתכלת על הילדים שלי ומבחינה במשהו מופלא שקורה בקשר שלי איתם, עם כל אחד בנפרד.

ביחסים שלי איתם יש המון דברים מצמיחים,

רובם, לצערי, באים דווקא מהקשיים שהם מציבים בפניי.

אני מתבוננת בהורות שלי, ובממשקים שלי עם הילדים ולומדת.

לומדת על השיעורים שעליי ללמוד בחיים.

סדר נשמתי באחים

סדר באחאות הוא מאוד חשוב.
כשאני עושה קונסטלציה משפחתית, מאוד חשוב לי לשמור או להחזיר את הסדר המשפחתי, כי זה יוצר שקט בנפשו של המטופל.
יחד עם זאת למדתי, שמבחינה קארמתית לא זה בהכרח מה שמעסיק את הנשמה.

"כל ילד צריך לעבור על חוקים על מנת להמשיך ולהתפתח" (ברט הלינגר)

הכללים המשפחתיים שומרים אותנו שייכים לשושלת המשפחתית שלנו. זוהי שייכות, שברמה הנפשית אנחנו זקוקים לה, גם אם אנחנו כועסים ולא אוהבים את השושלת הזאת.
לכן לחרוג מהכללים המשפחתיים דורש הרבה אומץ. אומץ לפעול לפי הלב וכנגד השושלת,
אומץ לפעול בעדי, בשבילי.

איך, איך הוא עושה לי את זה?

איך הוא עושה לי את זה? מה, הוא לא יכול לתת לי רגע אחד של זמן עם עצמי?
כל הזמן אימא, אימא, אימא, אימא. אני כבר משתגעת מזה, אני משתגעת ממנו"

האלכימיה של ההורות

אנחנו הזהב של הילדים שלנו.
איכות הזהב שלנו תלויה באיכות ההתפתחות שלנו
ומעבדת האליכמיה היא מעבדת החיים ובעיקר – מעבדת ההורות.