נמאס לי להיות בתפקיד המטפלת באבא שלי, ונמאס לי להיות בזה לבד!
ילדים מבטיחים להוריהם, שלא במודע, שהם ייקחו מעליהם את הכאבים שלהם כדי שהם, ההורים, יהיו שמחים ומלאי אהבה.
ילדים מוכנים למות כדי שההורים שלהם יחיו חיים מלאים.
אמא, אבא ואני: מקושי לריפוי פנימי
מערכת היחסים שלנו עם הורינו היא אישית וסבוכה, אך יחד עם זאת יש בה כל כך הרבה אלמנטים זהים, אצל כל כך הרבה בני אדם.
התחלתי לעבוד בסינכרוניות עם היקום והרכבת שלי סוף סוף יצאה מהתחנה
כל כך הרבה פעמים הרגשתי שאני לא בסנכרון- לא עם עצמי ולא עם היקום.
משהו שם לא זז.
עוזרת לאנשים לצאת מתקיעות ולפתור קשיים במערכות היחסים שלהם.
נתחיל מהסוף: אני לא פותרת שום דבר, מי שמגיע אליי הוא זה שפותר. אני רק תומכת בו בתהליך, באמצעות הכלים המגוונים שברשותי.
ובכל זאת, באילו קשיים מדובר?
מערכות יחסים- עם אחרים, עם עצמנו ועם אנרגיות אחרות כמו כסף, קריירה וכו'
תוקף-קורבן זוהי תפיסה ארצית- גשמית, לא נשמתית
"אה, את מתכוונת לתפקידים של תוקף-קורבן" הוא אומר לי, כשאני מסבירה לו על חוזים נשמתיים.
האמת היא שלא.
תוקף-קורבן זוהי תפיסה ארצית- גשמית, לא נשמתית.
יש לי את זכות הבחירה
לא הכול הוא כמו התוכנית שקבעתי לפני שבאתי הנה, לגלגול הזה. יש לי את זכות הבחירה.
אני למשל תכננתי להיות עם לב פתוח, אבל הפחדים ניהלו אותי וסגרו לי את הלב.
אנחנו "נכשלים"- גם כבבני אדם וגם כנשמות.
כשהתלמיד מוכן- המורה מופיע
לא תכננתי שזה יהיה ריטריט משנה תודעה אלא רק קונסטלציות שמאניות, ובסוף זה היה בעיקר ריטריט משנה תודעה וקצת קונסטלציות.
הריפוי שחוויתי שם היה מדהים.
מה אתונה לימדה אותי
החוויה הזו שלי- שאני מודרכת ובסנכרון עם היקום, ושהכול בא בפשטות, בזרימה וללא מאמץ- התקיימה בי לאורך כל הביקור באתונה.
מהי קונסטלציה משפחתית:
זוכרים את סיפור יוסף והאחים שלו? כמה צל הוא עשה, וכמה כבד היה מחירו…
הקונסטלציה פועלת כדי להחזיר את הסדר במשפחה למקומו, ולא באופן כפוי.
חיבור להדרכה
המדריכים הראשונים שאנחנו חווים בחיינו הם ההורים שלנו. לכן, חיבור להדרכה הרוחנית שלנו נקשר לא פעם, ובאופן לא מודע, לחיבור להדרכה הראשונה שחווינו.
