במהלך מפגש הריפוי הרוחני בזום, בנושא של רצונות האדם לעומת רצונות הנשמה, התחלתי להנחות מדיטציה, שמהר מאוד הפכה לתקשור של הקבוצה. תקשור שמעורב במדיטציה ודמיון מונחה.
הסשן עצמו היה באנגלית, וכאן אני מביאה את התמלול בעברית של הסשן
"בואו ניקח נשימה עמוקה, נעצום עיניים, נרגיש בנוח במקום שבו אנחנו נמצאים. ויש הזמנה להניח ידיים על הלב. להרגיש את הלב פועם. ולראות, לחוש או לדמיין את עצמנו מתכווצים. נעשים ממש, ממש קטנים. עד שנוכל להיכנס עמוק לתוך הגוף שלנו – לתוך הלב. להרגיש, לחוש, לדמיין או לחשוב על עצמנו בתוך הלב, בתוך הלב הפועם.
וכשאנחנו מביטים על העולם מתוך הלב – כאן נמצאות התשוקות שלנו. התשוקות האמיתיות. לא של האגו. אם נרצה לפגוש את התשוקות של האגו – נרד למקלעת השמש. זה האזור שבין הצלעות. אפשר להניח שם יד.
וכשאנחנו נמצאים במקום שבו שוכנות תשוקות האגו – נביט, נשים לב, נרגיש, נחוש, נדמיין או נחשוב: איך זה מרגיש כאן? איך העולם נראה מכאן – דרך תשוקות האגו? מה עולה? מה מתעורר? לפעמים, כששוכחים להתייחס לאגו, חלק משמעותי מהתמונה חסר.
ואנחנו כאן כדי לדבר על התשוקות של האדם לעומת התשוקות של הנשמה. יש את תשוקות הלב. יש את תשוקות האדם. ויש את תשוקות הנשמה. ואת כולן אפשר לחוש בגוף. לכל אחת מהן יש מקום משלה בגוף.
כעת אנחנו במקלעת השמש – המקום שבו האגו שוכן. והאגו אינו טוב או רע – הוא פשוט אגו. והוא קשור למשפחה. לתרבות. ולשיעורי נשמה. בחרנו את המשפחה שלנו. בחרנו את התרבות שלנו – כדי ללמוד ממנה. עלינו להקשיב לתשוקות האגו. אין הכרח לפעול לפיהן – אך חשוב להקשיב להן. יש להן הרבה לספר לנו על הדרך שלנו.
אז פשוט נהיה שם – במקום של האגו שבתוכנו. זהו גם המקום של ביטחון עצמי – או של חוסר ביטחון. במקלעת השמש שוכנות שכבות של אגו. לפעמים זהו האגו הבטוח שמוביל, לפעמים האגו הפוחד, ולפעמים – האגו היהיר. המקום המאוזן הוא ענווה. אך רבים מאיתנו מבלבלים בין ענווה לחוסר ביטחון. או בין ענווה לבין נורמות חברתיות ומסורות משפחתיות.
ענווה אמיתית היא איזון – לא לקחת פחות, ולא לקחת יותר. לא לתת פחות, ולא לתת יותר. ננסה לחוש, לדמיין, לראות את עצמנו כאנשים ענווים סביב נושא מסוים. איך זה מרגיש? מה קורה לאנרגיית האגו כשאנחנו נעמדים במרכז, באיזון?
עכשיו נסיר ידיים ונחזיר אותן אל הלב. ונחזור בדמיון אל תוך הלב. אלו הן התשוקות האנושיות. מה קורה עכשיו כשאנחנו מביטים על העולם? מה קורה כשאנחנו מתבוננים בתשוקות שלנו? האם אנחנו מצליחים להפריד אותן מהאגו או לא? האם הן באמת באות מהלב?
וכשאנחנו באמת בתיאום עם תשוקות הלב שלנו – אז אנחנו בתיאום עם הנשמה. תשוקות הלב תמיד תהיינה בתיאום עם תשוקות הנשמה. האגו הוא זה שעלול להיות מנותק. לכן, כשאנחנו עובדים – נעבוד עם שלוש רמות: תשוקות האגו, תשוקות האדם, ותשוקות הנשמה. ונראה את ההבדלים ביניהן.
כשאנחנו חושבים על תשוקה מסוימת ומביטים עליה מתוך הלב – מה אנחנו רואים? איך אנחנו חשים? הלב עוסק בתשוקה. הלב עוסק באמון. הלב מזמין קפיצה של אמונה – כי יש אמון. ואנחנו יודעים שזה לא פשוט. אנחנו קשורים לאדמה. לקפוץ עשוי להיראות מסוכן. אם נקפוץ מצוק – אולי ניפגע.
אבל כשאנחנו זקוקים לקפיצת אמונה – נדמה לנו שאנחנו עומדים על צוק, ושהקפיצה מסוכנת כמו קפיצת באנג'י בלי חבל. אבל זה לא כך, יקירים. זה רק נקודת מבט. כשאנחנו קופצים פנימה – לתוך עצמנו – הרוח תמיד תתפוס אותנו. אין באמת צוקים פנימיים. זו רק תפיסה. ואנחנו מבינים שזה עדיין קשה.
אז אנחנו משאירים אתכם עם המסר הזה – על הלב שלכם. על ייעוד הלב שלכם. כדי שתוכלו לעבוד עם זה.
לכל אחד ואחת מכם יש שאלה שונה – ולכן גם תשובה שונה. ובכל זאת, כבני אנוש, אם נבחר לפעול מתוך תשוקות הלב – ולא מתוך האגו – לעיתים קרובות זה יזמין אותנו לקפיצת אמונה. לקפוץ אל הלא נודע – מתוך אמון שלא נתרסק.
ועכשיו אנחנו מזמינים אתכם להניח את הידיים על אחורי הראש – ולדמיין שהן מונחות על בלוטת האצטרובל. זה המקום, יקירים – בלוטת האצטרובל – שמכילה את תשוקות הנשמה. זה המקום שבו אנחנו יוצרים בשיתוף עם אלוהים – כל אחד ואחת לפי אמונתו. זה המקום שבו אנחנו יוצרים עם העצמי הגבוה שלנו.
נרגיש, נדמיין, נחשוב על בלוטת האצטרובל שלנו מלאה באור לבן. אור מטהר. נרגיש או נדמיין שאנחנו מנקים אותה – מסירים ממנה את האבק, את החושך, את האנרגיות שהצטברו. מנקים אותה כמו קריסטל קוורץ – מבהיק. מחוברת לצ'קרת הכתר – לידע אינסופי. נפתח מעבר לצ'קרת העין השלישית. ומהאצטרובל, דרך העין השלישית – נביט בעולם.
האם זו עדיין אותה תשוקה? ואם כן – האם היא מרגישה כמו קודם? כמו בלב? כמו באגו?
שלושת המקומות האלה בגוף – האגו (מקלעת השמש), הלב, ובלוטת האצטרובל – הם המקומות לבדוק כשיש רצון חזק, אבל משהו לא מתממש. כשיש חסימה או פער – נשאל: האם אני פועל/ת מתוך האגו? מתוך האדם? מתוך הנשמה?
לעיתים קרובות – התשובה תתבהר. ואם לא – זה סימן לעשות עבודה פנימית. אבל עצם ההבחנה – האם הרצון מגיע מהאגו, מהלב או מהנשמה – יכולה לעזור מאוד בבחירות חיים.
אנחנו מברכים אתכם בידע הזה. אולי הוא חדש עבורכם – גם כפרטים וגם כקולקטיב. השתמשו בו כדי להביא ריפוי לחייכם ולחיי אחרים.
אנחנו מברכים אתכם בדרככם. אנחנו הקבוצה. אמן.
קחו נשימה עמוקה. הרגישו את עצמכם חוזרים אל הגוף. שבו במקום שבו אתם נמצאים. הניעו מעט את כפות הידיים, את האצבעות, אולי גם את הראש. הרגישו את האנרגיה חוזרת אליכם. קחו עוד נשימה עמוקה. שימו לב לאוויר שנכנס – ולאוויר שיוצא. וחזרו באטיות לכאן ולעכשיו. ופקחו עיניים.
השאירו פרטים
ואחזור אליכם בהקדם
