על השיעורים שלנו עם הילדים

אני מסתכלת על הילדים שלי ומבחינה במשהו מופלא שקורה בקשר שלי איתם, עם כל אחד בנפרד.

ביחסים שלי איתם יש המון דברים מצמיחים,

רובם, לצערי, באים דווקא מהקשיים שהם מציבים בפניי.

אני מתבוננת בהורות שלי, ובממשקים שלי עם הילדים ולומדת.

לומדת על השיעורים שעליי ללמוד בחיים.

 

המתנה שבני נותן לי היא ההתמודדות החוזרת ונשנית עם התחושה, שמביאה לרצון שלי לגדול, להתפתח ולהשתנות. ומתוך התהליך שאני עוברת עם עצמי, דרך הקשיים שילדיי מציבים בדרכי, אני מרפאה את עצמי

ממה שלמדתי עד כה, השיעורים מתחלקים לשני סוגים:

הסוג הראשון מתבטא בקשיים חוזרים שיש לנו עם הילדים, ואנחנו לא מצליחים לצאת מהם,

מעין "לופ" מתמשך ומעצבן שמעיב על הקשר שלנו איתם.

אלו אירועים שחוזרים על עצמם כמו ריב על שעת השינה, או ריב לגבי התארגנות לבית הספר, או ריב על שיעורי בית וכדומה.

כל ריב כזה, שחוזר על עצמו באופן יומיומי, מעיד על שיעור.

אני קוראת לזה "אפקט המראה"- הילד שלי, בהתנהגותו משקף ומראה לי משהו בתוכי, שאני לא אוהבת.

למשל, אולי אני בלאגניסטית, שלא אוהבת את העובדה שאני כזו, והילד שלי, באי הסדר שהוא מייצר בחדרו, מציב מולי מראה למה שאני לא אוהבת בתוכי.

הסוג השני של שיעורים, שהילדים מלמדים אותנו, חמקמק יותר להבחנה ועמוק יותר-

הן מבחינת הכאב הפנימי, הן מבחינת הקושי להתמודדות, והן מבחינת מהות השיעור.

זהו שיעור שלא מגיע באמצעות מראה, או באמצעות התנהגויות ו/ או דיאלוגים שחוזרים על עצמם.

זהו שיעור שהולך ומתבהר, אם אנחנו מאפשרים לעצמנו להסתכל-

ככל שהילד גדל (ואיתו גם אנחנו),

וככל שאנחנו בוחנים את מערכת היחסים שלנו איתו.

השיעור הזה נלמד בעיקר מתוך הרגעים בהם קופץ לנו הפיוז אחרי 2 דקות (או שניות),

ואנחנו מאבדים את עצמנו ומתנהגים כמו מפלצות חסרות שליטה.

ככל שאנחנו מתעמקים ברגע ההוא, שהקפיץ אותנו,

וככל שאנחנו מתעמקים ובוחנים את הכעס שיצא מאיתנו,

אנו מאפשרים לעצמנו לגלות מה נמצא מאחורי הכעס.

כשאנחנו לומדים, רואים ובעיקר מבינים

מה נמצא מאחורי הכעס,

איזו תחושה, רגש, דימוי או חוויה הופכים את עצמם לכעס-

האם יש ישם חוסר אונים? חוויית ילדות בלתי פתורה? תחושה פיזית חזקה?

אנחנו יכולים לבחור, ולעשות על זה עבודה תהליכית.

כשבני "גורם" לי להרגיש חסרת אונים בכל מיני סיטואציות,

אני נוטה לאבד את השליטה שלי בעצמי.

כשהעמקתי בנושא, חקרתי את עצמי ובדקתי, מצאתי שכשאני מרגישה חסרת אונים,

אני למעשה מרגישה כמו חיה כלואה בכלוב.

זוהי תחושה שאני לא יכולה להכיל, והיא מציפה אותי ומעוורת את שיקול הדעת שלי.

והיא ממש לא קשורה לבן שלי.

אני מכירה את התחשוה הזו מקשרים עם א.נשים לאורך כל חיי.

המתנה שבני נותן לי היא ההתמודדות החוזרת ונשנית עם התחושה,

שמביאה לרצון שלי לגדול, להתפתח ולהשתנות.

ומתוך התהליך שאני עוברת עם עצמי, דרך הקשיים שילדיי מציבים בדרכי,

אני מרפאה את עצמי

ומשפרת את הקשר ואת התקשורת שלי איתם

ושלהם איתי.

עוד מהבלוג

מסע של חיפוש והתקדמות בתהליך התקשור

האם הקארמה היא ייצור שומר ונוטר

הצטרפו לקבלת הניוזלטר שלי

אני רוצה להמליץ על הקורס קונסטלציה קארמתית .

הקורס נותן נקודת מבט חדשנית ומרעננת על שיעורי חיים גלגולים וקארמה.

יעל העבירה את החומר בצורה מסודרת ובהירה תוך הקשבה רבה לקבוצה ולצרכים שעלו ממנה.

רוית

רוצים לדעת יותר?יש לכם שאלות? צריכים ייעוץ?

השאירו פרטים
ואחזור אליכם בהקדם