דילוג לתוכן

"אני לא טובה"

אנחנו יושבות ומדברות על הורות ועל התחושות שלה בהורות,
ואני שומעת את המשפט: "אני לא טובה" חוזר על עצמו בגרסאות שונות:
"אני לא אימא טובה",
"לפעמים אני גם לא מטפלת טובה",
"אני לא אישה טובה",
"אני לא בת זוג טובה",
"אני לא רזה כמו שצריך",
ועוד ועוד…
אני מניחה את הבדים בחדר,
כל בד מייצג "לא טובה".
כשאני מסיימת אני מבקשת ממנה להסתכל על הבדים,
ולראות אם הם מונחים נכון בחדר.
היא מסדרת אותם מחדש, אחד על השני.
אני מסתכלת על המרחב ושואלת: "כמה אחים יש לך"?
"שניים", היא עונה.
"וכמה הריונות היו לאימא שלך?", אני תוהה.
"יותר משלושה", היא עונה, "ולפחות שניים מהם היו לפניי".
אנחנו מוסיפות שני בדים,
שמייצגים את האחים שלא התגשמו,
והיא מניחה אותם מול כל בדי ה-"אני לא טובה".
לא פעם, נוטים הורים ששכלו את בניהם ללדת אחריו תינוק "מחליף", שימלא את החלל שהתרוקן. לעיתים קרובות, ל"מחליף" אין ואסור שיהיה מקום משלו, "המחליף", הוא התפקיד שיועד לו. הציפיות שטיפחו הוריו באחיו, מוטלות עתה על כתפיו הרכות של "המחליף". לעיתים הדרישה היא כה גבוהה, עד כי המחליף מוותר מראש על המשימה הבלתי אפשרית.
בספרה "לכל אדם יש שביל" כותבת ד"ר אורניה ינאי:
"לא פעם, נוטים הורים ששכלו את בניהם ללדת אחריו תינוק "מחליף", שימלא את החלל שהתרוקן.
לעיתים קרובות, ל"מחליף" אין ואסור שיהיה מקום משלו, "המחליף", הוא התפקיד שיועד לו.
הציפיות שטיפחו הוריו באחיו, מוטלות עתה על כתפיו הרכות של "המחליף".
לעיתים הדרישה היא כה גבוהה, עד כי המחליף מוותר מראש על המשימה הבלתי אפשרית.
ילדים כאלו נולדים למצוקה מיידית.
הם חשים, שעליהם להשתוות לשניים ואולי אף לשלושה אנשים.
מוטלת עליהם המשימה לייצג את אובדנו של המת דרך העצב והדיכאון, בקיומם עליהם לפצות על המת, והם גם צריכים להיות עצמם… " ("לכל אדם יש שביל", ע"מ 82, מודן הוצאה לאור).
כמטפלת בקונסטלציה משפחתית,
כל הריון- גם אם לא מומש לכדי תינוק, בין אם "נפל" באופן טבעי ובין אם "הופל"-
נחשב כאח/ות שנמצאים שם ומשפיעים עלינו.
אז עכשיו היא עומדת על ה-"אני לא רזה כמו שצריך" ומדברת עם האחים שלה.
היא מכירה בהם, מכירה בכך שהם חלק ממנה, חלק ממי שהיא.
זה רגע מרגש.
פתאום כל מה שנמצא תחת ה-"אני לא רזה כמו שצריך" נעלם,
תחושות המועקה נעלמות ונוצרים שלווה ושקט.
ובאמת,
איך אפשר להיות רזה-
אם את נושאת על גבך, או אולי בתוכך, עוד 2 ישויות שלא מומשו אך נמצאות שם?
איך אפשר להיות טובה-
אם בעיניים של ההורים שלך היו אמורים להיות אחרים, לפנייך או במקומך?
איך אפשר להיות מספיק-
אם את מייצגת לא רק את עצמך, אלא גם חוסר מימוש או חוסר הגשמה או אובדן של מישהו או מישהם, שלא הוגשמו מעולם?
כשאנחנו עושים תהליך של הכרה, תהליך של חיבור ל"מתים שבחיינו",
משהו בתוכנו מתרחב ומקבל ריפוי.
סמדר שיר כתבה בשירה "משהו ממני":
"משהו ממני ילך איתך לכל מקום אליו תלכי,
וכמו ענן כבד הוא יבכה איתך, גם כשאת כבר תחייכי ".
נכון שלא לזה היא התכוונה,
אבל בראייה קונסטלטיבית, בראייה אנרגטית רב דורית-
זה בדיוק מה שקורה לנו עם המתים שבחיינו.
וכשאדם מתחבר ל"מתים שבחייו" (ולי אישית יש כמה כאלו)-
הוא גדל, הוא יכול להשתחרר מזהויות שהן לא שלו, מייצוגים שהם לא חלק ממנו,
ויכול אז להפוך להיות האדם שהוא.
ובמקרה של אותה אישה: אימא טובה, אישה טובה, בת זוג טובה ועוד.
כעת היא יכולה להפוך להיות היא, נטו היא,
בלי לסחוב על גבה אף אחד אחר.
וזוהי חוויה משחררת ומעצימה.

עוד מהבלוג

אני והנשמה שלי

הדרך לרפא טראומות

הצטרפו לקבלת הניוזלטר שלי

אני רוצה להמליץ על הקורס קונסטלציה קארמתית .

הקורס נותן נקודת מבט חדשנית ומרעננת על שיעורי חיים גלגולים וקארמה.

יעל העבירה את החומר בצורה מסודרת ובהירה תוך הקשבה רבה לקבוצה ולצרכים שעלו ממנה.

רוית

רוצים לדעת יותר?יש לכם שאלות? צריכים ייעוץ?

השאירו פרטים
ואחזור אליכם בהקדם