האם אפשר להיות בגרמניה בלי לראות שואה בכל מקום?

אנחנו נוסעים כבר מעל שעה וחצי. הרבה כפרים והרבה חקלאות

ואני לא מצליחה להוציא את מלחמת העולם השנייה ואת השואה מהראש.

עברתי מלחמה וחצי בחיי. מלחמת לבנון ומלחמת המפרץ ואני מבינה שאף על פי שאני, כמו מדינה שלמה נמצאת בפוסט טראומה אני לא באמת יודעת מהי מלחמה (ותודה לאל על כך).

וכן, המלחמה לא רק הייתה בחזית שלהם, או רק בערים הגדולות, המלחמה לחלוטין הייתה בבתים שלהם.

הרעב, הקור, הפחד, הטרור הם חוו את זה גם לפחות בכמה רמות.

גם הם, או לפחות חלקם היו קורבנות.

אולי אפילו עדיין.

 

יש בי שני שורשים.

השורשים הקולקטיביים של היותי יהודיה – ישראלית

והשורשים של יעל גרינברג, בת לנורית פרוידנברג ונכדה ליואל פרוידנברג.

ותוך כדי כתיבת השורות האלו אני מבינה שאין יותר פרוידנברג.

השושלת, שבעקבותיה אני נוסעת, נגמרת אצל סבא שלי.

ריקנות ממלאה אותי וגם חרדה. זוהי הסופיות בהתגלמותה.

מנסה להזכיר לעצמי ששם משפחה הוא רק מאפיין אחד במה שמרכיב את השושלת.

ולא מצליחה.

ואני תוהה, מה הקונסטלציה המשפחתית הייתה אומרת על זה.

Yael-038

זה בכלל אמור היה להיות פוסט קליל על שתי עיירות שביקרנו בהן.

אבל אני נוסעת וכל מה שיש בי זה תהיות איך האנשים לא החביאו יהודים,

איך היהודים לא התחבאו ביערות (כן, אני יודעת, יש הרבה סיבות ובכל זאת..).

ולמרות הנוף הירוק והיפה, אני מצליחה לראות רק עמודי עשן.

את הפוסט הקליל, אם אצליח, אשאיר לפעם הבאה + תמונות

כי כשזיו נהג אני הייתי עסוקה בלחשוב ולכתוב

והתמונות, הן חלפו בראשי ובליבי אבל לא נצרבו על המצלמה.

ואולי טוב שכך.

פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

5 תגובות בנושא האם אפשר להיות בגרמניה בלי לראות שואה בכל מקום?

  1. מאת חיה גולן‏:

    יעל יקרה,
    השושלת של סביך לא נסתימה, היא רק שינתה שם.
    הלא את כאן כדי לחפש ולספר את הסיפור,
    ואחרייך ימשיכו את השושלת ילדייך…
    אני כל כך מבינה לליבך, חושבת על כך ש"איזה מזל שחזרתי לשם נעורי", כי לאבי אין בנים, אבל אז נזכרתי שבכלל שם משפחתו של אבי עוברת כשהגיע לארץ אחרי המלחמה.
    אז "כאילו" נגמרה השושלת אבל בעצם המהות נשארה, הגנים עובדים ועוברים מדור לדור, ורק הכותרת מתחלפת מדי פעם.

    • מאת yael‏:

      את צודקת.
      וכמו שכתבתי, "מנסה להזכיר לעצמי ששם משפחה הוא רק מאפיין אחד במה שמרכיב את השושלת.

      ולא מצליחה."
      זאת הייתה חוויה מאוד לא פשוטה, הנסיון לזכור ולא להצליח.

  2. מאת גלית‏:

    זכרון השושלת יהיה קיים, כל עוד יש מי שזוכר. כך הייתה אומרת לי סבתי
    טיילנו בגרמניה לפני שנה, הפוסט שלך, מהשעובר עליך, דומים לתחושות שלי.
    מה שהכי סיקרן אותי, היה האם הילדים שלי מרגישים את הדברים כמוני.

    • מאת yael‏:

      כמטפלת בקונסטלציה, בעיני, זכרון השושלת קיים כל עוד יש אנשים הנושאים את ה- DNA של השושלת.
      באמת שהשם לא משמעותי ברמה הזאת.
      לשם יש משמעות רגשית.
      ועכשיו אני סקרנית – האם הילדים שלך מרגישים את אותו הדבר כמוך?
      אנחנו נסענו בלי הילדים. ולדעתי העולם הזה שלי – רחוק מהם הרבה יותר ממה שהוא קרוב אלי.

  3. מאת סבא יואל "הגדול"‏:

    יעל נכדתי הבכורה
    אני בכלל לא מודאג.
    אני בטוח שילדיך (הנינים הבכורים שלי) יזכרו אותי, למרות שאני לא זוכר את הסבים שלי אלא במעומעם , והורי אבי בכלל נפטרו לפני שנולדתי.
    אם מי מהם ירצה לחפור בעבר של משפחתם, כפי שאמא שלך עושה, ידעו יותר ממה שיזכרו מעצמם, אך אינני סבור שזה יוסיף לאישיותם יותר ממה שאת וזיו משפיעים ותשפיעו עליהם.
    אז את יכולה ללכת לישון בשקט !
    אוהב
    סבא יואל

סגור לתגובות.