מה עזר לי להיפטר מהיישויות הלא נעימות שליוו אותי
בכל מקום שבו הייתי לבד עם עצמי והיה לילה- הרגשתי שעוקבים אחרי. לפעמים הייתי מתעוררת באמצע הלילה ויודעת בוודאות שיש אצלי אנשים בבית. מעולם לא פקחתי את עיניי, כי פחדתי שיהרגו אותי, ועדיין יכולתי לחוש בעוצמה מאוד גבוהה את האנשים, עד רמת שרטוט קווי המתאר שלהם.
לצאת ממעגל הקארמה – פרק ראשון, קריאה לדוגמה
מהי קארמה? האם אפשר לשנות אותה ואם כן, איך?
הספר לצאת ממעגל הקארמה עוסק בשאלות האלו ומוביל את הקורא להבנת המערכים הנשמתיים הגבוהים ביותר וההבנה למה חיינו נראים כפי שהם נראים וכיצד ניתן לשנות אותם. בפוסט זה אני מביאה לקריאה את הפרק הראשון מתוך הספר
צרו קארמה טובה עכשיו!!
קארמה היא תמיד טובה. היא באה כדי ללמד אותנו, כדי לעזור לנו.
ואם אנחנו רוצים ליצור שינוי בחיינו, אולי במקום ליצור משהו חדש אנחנו יכולים פשוט להתחבר לידע שקיים בנו, ואנחנו לא יודעים שהוא שם.
כשהחלום נמצא בשוק יד שנייה
בקצה אחת מהחנויות היא עמדה.
לא בדיוק מה שדמיינתי, ויחד עם זאת בול מה שדמיינתי.
בגודל הנכון, עם המעמד הנכון, במחיר הנכון (והמאד זול)- היא פשוט חיכתה לי.
הכרומוזום ה- 24 שלנו
הכרומוזום ה 24 – כרומוזום קוונטי,
עכשיו זה זמן מתאים להפעיל אותו.
כששיעור החיים הוא לחוות מסכנות וחוסר אהבה, להרגיש לא ראוי ולא נראה.
יש אנשים שהמטרה הנשמתית, שיעור חייהם, הוא לחוות מסכנות וחוסר אהבה, להרגיש לא ראוי ולא נראה, ועוד.
אבא שלי היה כזה.
הוא חי כל חייו בתחושה שהוא לא ראוי לאהבה, והוא מת כשהוא מלווה בה.
התחלתי לעבוד בסינכרוניות עם היקום והרכבת שלי סוף סוף יצאה מהתחנה
כל כך הרבה פעמים הרגשתי שאני לא בסנכרון- לא עם עצמי ולא עם היקום.
משהו שם לא זז.
יש לי את זכות הבחירה
לא הכול הוא כמו התוכנית שקבעתי לפני שבאתי הנה, לגלגול הזה. יש לי את זכות הבחירה.
אני למשל תכננתי להיות עם לב פתוח, אבל הפחדים ניהלו אותי וסגרו לי את הלב.
אנחנו "נכשלים"- גם כבבני אדם וגם כנשמות.
איפה נדמה לכם שאתם חיים, אם לא ממש בתוך ספר צביעה?
ספרי צביעה הם כמו החיים שלנו, הם בחזקת "הכול צפוי והרשות נתונה".
והם כמו החוזים הנשמתיים שלנו – קווי המתאר הם החוזה. המילוי שלהם וההתמודדות עם המילוי היא הדרך בה אנו ממלאים את החוזה שלנו.
קמתי במצב רוח רע
תהליך הניקוי, כפי שאני משתמשת בו הוא תהליך הניקוי של הא'ופונופונו. לפי הא'ופונופונו- אין אחר. כל מה שקורה לי בחיי זה זכרונות. כל ממשק שלי עם אדם, עם מישהו או משהו זה, למעשה תהליך הצפה של זכרונות (כביכול, אני לא באמת רואה את האדם שממולי אלא רק את הזכרונות שהוא מעורר בי)